פרק 2 - תנאי שפה: Difference between revisions

From EM Fields - TAU
Jump to navigation Jump to search
RonelM (talk | contribs)
No edit summary
RonelM (talk | contribs)
No edit summary
Line 58: Line 58:
* <math>\hat n</math> - נורמל למשטח אי הרציפות.
* <math>\hat n</math> - נורמל למשטח אי הרציפות.
* <math>\vec E_{2}</math> - השדה בתחום שאליו פונה <math>\hat n</math>.
* <math>\vec E_{2}</math> - השדה בתחום שאליו פונה <math>\hat n</math>.
נשים לב כי כל עוד <math>\eta \neq 0</math> ישנה קפיצה לא רציפה ברכיב השדה החשמלי הניצב.


== לוקליזציה של חוק גאוס עבור שדה מגנטי ==
== לוקליזציה של חוק גאוס עבור שדה מגנטי ==
Line 74: Line 75:
ניתן להסיק מכך, כי רכיב השדה המגנטי הניצב לשפה '''בהכרח רציף (<math>\vec H_{1} = \vec H_{2}</math>).'''
ניתן להסיק מכך, כי רכיב השדה המגנטי הניצב לשפה '''בהכרח רציף (<math>\vec H_{1} = \vec H_{2}</math>).'''


== לוקליזציה סביב שפה - חוק אמפר ==
מקודם, השתמשנו בשני חוקי גאוס כדי למצוא קשר על השדה בין רכיבי השדה החשמלי והמגנטי הניצבים לפני המשטח,
כעת נשתמש בחוק אמפר על מנת למצוא קשר בין הרכיבים המשיקים למשטח של השדה המגנטי.
=== תיאור הבעיה ===
נתון לנו משטח S, בעל אי רציפות, שזורם בו זרם בעל צפיפות משטחים <math>\vec K</math> .
נבנה לולאת אמפר - לולאה מלבנית עם גובה <math>\delta</math> ואורך <math>dL</math>.
ונניח כי:
<math display="block">\delta << dL << \text{every other dimension in the problem}</math>בנוסף, נניח כי השדות מתחת למשטח הינם:
<math display="block">\vec E_{1} , \vec H_{1}, \vec J_{1}</math>
ומעל למשטח הם:
<math display="block">\vec E_{2} , \vec H_{2}, \vec J_{2}</math>'''הערה:''' ראינו בעבר כבר כי האיברים היחידים שתורמים לחישוב הם האיברים על השפה, האיברים בתוך הנפח אינם תורמים לחישוב.
'''חוק אמפר:'''
<math display="block">\underset{C=\partial S}{\oint} \vec H \cdot dl = -\epsilon_0 \frac{\partial}{\partial t} \underset{S} {\iint} \vec E \cdot \hat n da
+
\underset{S} {\iint } \vec J \cdot \hat n da</math>
כאשר האיבר <math>-\epsilon_0 \frac{\partial}{\partial t} \underset{S} {\iint} \vec E \cdot \hat n da</math> נופל, כי הוא פרופורציוני ל <math>dL</math>.
==== נחשב את אגף שמאל: ====
בגלל ההנחה כי:
<math display="block">\delta << dL << \text{every other dimension in the problem}</math>נזניח את תרומת הצלעות הקצרות (<math>\delta</math>) של הלולאה:
==== <math display="block">\underset{C=\partial S}{\oint} \vec H \cdot dl = \vec H_{2} \cdot \vec {dL} - \vec H_{1} \cdot \vec {dL}</math>אגף ימין: ====
<math display="block">\underset{S} {\iint } \vec J \cdot \hat n da</math>לאיבר קיימות שתי תרומות: תרומה מהזרם המשטחי, ותרומה נוספת מהזרם הנפחי.
===== נתחיל מתרומת הזרם הנפחי: =====
כמו שראינו מקום, תרומת הזרם הנפחי פרופורציונית ל <math>\delta</math>, ולכן נאפס תרומה זו.
===== נמשיך לתרומת הזרם המשטחי: =====
<math display="block">\int \vec K \cdot (\hat n \times \vec {dL} ) = \int \vec K \cdot \hat n_{l} dl = \vec K \cdot (\hat n \times \vec {dl})
= \vec K \cdot (\hat n \times \vec {dL})
= \vec {dL} \cdot (\vec K \times \hat n)</math>כאשר <math>\hat n_{l}</math> הוא וקטור שמוכל במשטח וניצב לעקום שלאורכו מחושב האינטגרל'
וכאשר המעבר האחרון נובע מזהות וקטורית:
<math display="block">\vec a \cdot (\vec b \times \vec c) = \vec b \cdot (\vec c \times \vec a) = \vec c \cdot (\vec a \times \vec b)</math>
בסופו של דבר, נקבל:
<math display="block">(\vec H_{2} - \vec H_{1} ) \vec {dL}
= \vec {dL} \cdot (\vec K \times \hat n)</math>נשים לב, כי בניגוש למעטפת הגאוסית, כאן קיים חופש בחירה ללולאת האמפר.
דהיינו - כל עוד הנקודה, שסביבה אנו מבצעים את האינטגרציה, נמצאת במרכז הלולאה, מסלול האינטגרציה עצמו לא ישפיע על תנאי השפה שנקבל.
נסיק מכך, כי המשוואה מתקיימת תמיד, ללא תלות ב <math>\vec {dL}</math>, ולכן נחלק את המשוואה הקודמת באיבר זה:
<math display="block">\vec H_{2} - \vec H_{1}
=  \vec K \times \hat n</math>נכפול את המשוואה שקיבלנו, ב <math>\hat n \times</math> משמאל:
<math display="block">\hat n \times (
\vec H_{2} - \vec H_{1} )
=  \hat n \times (\vec k \times \hat n)
=(\hat n \cdot \hat n)\vec K - (\hat n \cdot \vec K) \hat n=\vec K</math>כאשר המעבר השני נובע מהזהות הבאה:
<math display="block">\vec a \times (\vec n \times \vec b) = (\vec a \cdot \vec c)\vec b - (\vec a \cdot \vec b)\cdot \vec c</math>ובמעבר האחרון איפסנו את האיבר <math>(\hat n \cdot \vec K) \hat n</math> מפני ש <math>\vec K</math> מוכל במשטח S, ו <math>\hat n</math> ניצב ל S.
בסופו של דבר, קיבלנו:
<math>\hat n \times (
\vec H_{2} - \vec H_{1} )
=
\vec K</math>
</div>
</div>

Revision as of 16:13, 5 December 2021

בפרק 2 של הקורס שדות אלקטרומגנטיים נגדיר תנאי שפה, כדי להתמודד עם בעיית אי - הרציפות שמאפיינת בעיות מסוימות.

מבוא

בפרק הקודם, הנחנו שכל השדות שנעבוד איתם הינם רציפים וגזירים, וזאת כדי לקבל קשר בין שדות למקורות בסביבה כלשהי של נקודה. ראינו כי ניתן לתאר את הקשר באופן המתמטי הבא:(E,H)=D^[((E,H)]+Sourcesכך ש D^ הינו אופרטור דיפרנציאלי כלשהו.

עם זאת, בטבע קיימות תופעות רבות שאינן רציפות, ולכן נרצה לתאר גם אותן באופן מתמטי.

בדומה לפרק הקודם, אנו נבצע לוקליזציה למרחב, אך נתחשב גם בנקודות אי רציפות.

לוקליזציה סביב שפה - חוקי גאוס

תיאור הבעיה

נתון משטח S עם צפיפות מטען η, בעל אי רציפות.

נרצה לראות כיצד נראה מתנהג השדה החשמלי, מעל ומתחת למשטח.

כרגיל, נבנה מעטפת גאוסית ברדיוס R, וגובה δ.

נניח כי:δ<<R<<every other dimension in the problemכלומר, נניח שהתרומה של המעטפת זניחה ביחס לגודל הבעיה.

בנוסף נניח:

מעל המשטח S קיים שדה חשמל ϵ1 עם צפיפות מטען ρ1

מתחת למשטח S קיים שדה חשמל ϵ2 עם צפיפות מטען ρ2.

כעת, נחשב את השטף דרך הבסיס התחתון של הגליל (S1), הבסיס העליון שלו (S2), והמעטפת הגליל (S3).

חוק גאוס

S=Vϵ0En^ds=ρdV=Qinנפעיל את אגף שמאל של חוק כאוס על אחד מהמשטחים S1,S2,S3:S1:S=Vϵ0En^ds=S1ϵ0E1(n^)da=ϵ0E1ndaS2:S=Vϵ0En^ds=S2ϵ0E2n^da=ϵ0E2ndaS3:ϵ1n^~ds+ϵ2n^~ds=F(ϵ1,ϵ2)δ

כך ש F הוא מסלול על המעטפת, והשיוויון האחרון מתקיים כי שטח פני המעטפת פרופורציוני לגובה הגליל (במקרה הפשוט S=2πRFδ).

כעת, סכום כל התרומות הינו:

S1+S2+S3:(ϵ0E2ϵ0E1)n^da+F(ϵ1,ϵ2)δ

כאשר, מההנחה כי δ<<R<<every other dimension in the problem נסיק כי ניתן להזניח את תרומת S3 (כלומר F(ϵ1,ϵ2)).

סה"כ עד כה קיבלנו שתרומת אגף שמאל של חוק גאוס הינה:

(ϵ0E2ϵ0E1)n^daנמשיך עם אגף ימין של חוק גאוס (Qin):

המטען שכלוא במעטפת הגליל כולל את צפיפות המטען המשטחית η, ואת צפיפויות המטען הנפחיות ρ1,ρ2:

Qin=ηda+(ρ1dV+ρ2dV)=ηda+(G(ρ1)+G(ρ2))δdaכאשר גם פה נזניח את תרומת הצפיפויות הנפחות מהטיעון של δ<<R<<every other dimension in the problem.

לכן תרומת אגף ימין של חוק גאוס הינו:

ηdaכעת, אם נשווה את שני האגפים, נקבל:

(ϵ0E2ϵ0E1)n^da=ηdaואחרי חלוקה ב da, נקבל:

(ϵ0E2ϵ0E1)n^=ηכאשר:

  • η - צפיפות המטען של משטח אי הרציפות.
  • n^ - נורמל למשטח אי הרציפות.
  • E2 - השדה בתחום שאליו פונה n^.

נשים לב כי כל עוד η0 ישנה קפיצה לא רציפה ברכיב השדה החשמלי הניצב.

לוקליזציה של חוק גאוס עבור שדה מגנטי

ניתן לבצע את אותו התהליך, גם עבור השדה המגנטי ( חוג גאוס המגנטי: μ0Hn^dS=0), שלאחריו נקבל:

n^(μ0H2μ0H1)=0

כאשר:

  • η - צפיפות המטען של משטח אי הרציפות
  • n^ - נורמל למשטח אי הרציפות
  • H2 - השדה בתחום שאליו פונה n^.

נשיב לב, שבניגוד לתוצאה הקודמת (עבוד השדה החשמלי), קיבלנו כי אגף שמאל מתאפס. תוצאה זו לא אמור להפתיע אותנו, שכן לא קיימים מונופולים מגנטיים בטבע.

ניתן להסיק מכך, כי רכיב השדה המגנטי הניצב לשפה בהכרח רציף (H1=H2).

לוקליזציה סביב שפה - חוק אמפר

מקודם, השתמשנו בשני חוקי גאוס כדי למצוא קשר על השדה בין רכיבי השדה החשמלי והמגנטי הניצבים לפני המשטח,

כעת נשתמש בחוק אמפר על מנת למצוא קשר בין הרכיבים המשיקים למשטח של השדה המגנטי.

תיאור הבעיה

נתון לנו משטח S, בעל אי רציפות, שזורם בו זרם בעל צפיפות משטחים K .

נבנה לולאת אמפר - לולאה מלבנית עם גובה δ ואורך dL.

ונניח כי:

δ<<dL<<every other dimension in the problemבנוסף, נניח כי השדות מתחת למשטח הינם:

E1,H1,J1

ומעל למשטח הם:

E2,H2,J2הערה: ראינו בעבר כבר כי האיברים היחידים שתורמים לחישוב הם האיברים על השפה, האיברים בתוך הנפח אינם תורמים לחישוב.

חוק אמפר:

C=SHdl=ϵ0tSEn^da+SJn^da

כאשר האיבר ϵ0tSEn^da נופל, כי הוא פרופורציוני ל dL.

נחשב את אגף שמאל:

בגלל ההנחה כי:

δ<<dL<<every other dimension in the problemנזניח את תרומת הצלעות הקצרות (δ) של הלולאה:

C=SHdl=H2dLH1dLאגף ימין:

SJn^daלאיבר קיימות שתי תרומות: תרומה מהזרם המשטחי, ותרומה נוספת מהזרם הנפחי.

נתחיל מתרומת הזרם הנפחי:

כמו שראינו מקום, תרומת הזרם הנפחי פרופורציונית ל δ, ולכן נאפס תרומה זו.

נמשיך לתרומת הזרם המשטחי:

K(n^×dL)=Kn^ldl=K(n^×dl)=K(n^×dL)=dL(K×n^)כאשר n^l הוא וקטור שמוכל במשטח וניצב לעקום שלאורכו מחושב האינטגרל'

וכאשר המעבר האחרון נובע מזהות וקטורית:

a(b×c)=b(c×a)=c(a×b)

בסופו של דבר, נקבל:

(H2H1)dL=dL(K×n^)נשים לב, כי בניגוש למעטפת הגאוסית, כאן קיים חופש בחירה ללולאת האמפר.

דהיינו - כל עוד הנקודה, שסביבה אנו מבצעים את האינטגרציה, נמצאת במרכז הלולאה, מסלול האינטגרציה עצמו לא ישפיע על תנאי השפה שנקבל.

נסיק מכך, כי המשוואה מתקיימת תמיד, ללא תלות ב dL, ולכן נחלק את המשוואה הקודמת באיבר זה:

H2H1=K×n^נכפול את המשוואה שקיבלנו, ב n^× משמאל:

n^×(H2H1)=n^×(k×n^)=(n^n^)K(n^K)n^=Kכאשר המעבר השני נובע מהזהות הבאה:

a×(n×b)=(ac)b(ab)cובמעבר האחרון איפסנו את האיבר (n^K)n^ מפני ש K מוכל במשטח S, ו n^ ניצב ל S.


בסופו של דבר, קיבלנו:

n^×(H2H1)=K