פרק 5 - אלקטרוסטטיקה: Difference between revisions

From EM Fields - TAU
Jump to navigation Jump to search
RonelM (talk | contribs)
No edit summary
Line 1: Line 1:
<div lang="he" dir="rtl" class="mw-content-rtl">
<div lang="he" dir="rtl" class="mw-content-rtl">
== סופרפוזיציה (איור 1) ==
 


[[File:Pic501.png|200px|thumb|left|איור 1]]
[[File:Pic501.png|200px|thumb|left|איור 1]]


ראינו בעבר, כי אם ידוע לנו הפיתרון הסטטי של בעיה מסוימת, נוכל לקבל ממנו את הפיתרון הדינאמי לבעיה.
כפי שראינו כאשר דיברנו על קוואזיסטטיקה, הפתרון הסטטי מהווה את היסוד לטור הקוואזיסטטי, ולכן מתוכו ניתן לבנות פתרון לבעיה בה יש תלות כלשהי בזמן. מכאן ניתן להבין שיש חשיבות רבה לבניית הפתרון הסטטי


נרצה להבין איך ניתן להגיע לפיתרון האלקטרוסטטי של הבעיה - נשתמש בסופרפוזיציה.
== סופרפוזיציה  ==


משוואות מקבוול הן לינאריות, ולכן, בהינתן פיתרון לבעיה 1:
משוואות מקבוול הן לינאריות, ולכן, בהינתן פיתרון לבעיה 1:


<math display="block">\vec J_1,\rho_1\Rightarrow \vec E_1, \vec H_1</math>ופיתרון לבעיה 2:
<math display="block">\vec J_1,\rho_1\Rightarrow \vec E_1, \vec H_1</math>
 
ופיתרון לבעיה 2:
 
<math display="block">\vec J_2,\rho_2\Rightarrow \vec E_2, \vec H_2</math>
 
הפיתרון לבעיה המשותפת של בעיה 1 ו- 2, הינה:


<math display="block">\vec J_2,\rho_2\Rightarrow \vec E_2, \vec H_2</math>הפיתרון לבעיה המשותפת של בעיה 1 ו- 2, הינה:
<math display="block">\vec J_1+J_2,\rho_1+\rho_2\Rightarrow \vec E_1+\vec E_2, \vec H_1 + \vec H_2</math>


<math display="block">\vec J_1+J_2,\rho_1+\rho_2\Rightarrow \vec E_1+\vec E_2, \vec H_1 + \vec H_2</math>נגדיר את הגדלים באיור (XXXX):
נגדיר את הגדלים באיור (1):


<math>\vec r'</math> - קורדינטת המקור
<math>\vec r'</math> - קורדינטת המקור

Revision as of 04:12, 13 February 2022


איור 1

כפי שראינו כאשר דיברנו על קוואזיסטטיקה, הפתרון הסטטי מהווה את היסוד לטור הקוואזיסטטי, ולכן מתוכו ניתן לבנות פתרון לבעיה בה יש תלות כלשהי בזמן. מכאן ניתן להבין שיש חשיבות רבה לבניית הפתרון הסטטי

סופרפוזיציה

משוואות מקבוול הן לינאריות, ולכן, בהינתן פיתרון לבעיה 1:

J1,ρ1E1,H1

ופיתרון לבעיה 2:

J2,ρ2E2,H2

הפיתרון לבעיה המשותפת של בעיה 1 ו- 2, הינה:

J1+J2,ρ1+ρ2E1+E2,H1+H2

נגדיר את הגדלים באיור (1):

r - קורדינטת המקור

r - מיקום הצופה (הנקודה שבה רוצים לחשב את השדה)

i^r,r - וקטור יחידה שפונה מהמקום לצופה

dq - אלמנט המטען שיוצר את השדה


לכן, אלמנט דיפרנציאלי של השדה החשמלי הינו:

dE=14πϵ0dq|rr|2i^r,rולכן, השדה החשמלי הכולל יהיה:

E=dq4πϵ0|rr|2i^r,r=ρ(r)dV4πϵ0|rr|2i^r,r+Epoint charge (if exists)כאשר אלמנט המטען הוא:

dq={ηdS,surface charge density λdl, linear charge density

הערות:

  • צריך לדעת במפורש את פילוג המטענים בבעייה.
  • הסכימה היא סכימה וקטורית כך שנצטרך לבצע אינטגרל על i^r,r.
  • ניתן לכתוב את השדה החשמלי בתור קונבולוציה כאשר p אות הכניסה:

E=ρr^4πϵ0r2Green's function

דוגמא (איור 2):

איור 2

נתון משטח אינסופי הטעון בצפיפות אחידה η, היוצר שדה.

ניתן לפתור את הבעיה באמצעות חוק גאוס:

E=z^{η2ϵ0,z>0η2ϵ0,z<0

ובאמצעות סופרפוזיציה:

r=zz^,r=xx^+yy^,dq=ηdS=ηdxdyi^r,r=rr|rr|=xx^yy^+zz^x'2+y'2+z'2E=14πϵ0ηdxdy(x'2+y'2+z'2)xx^yy^+zz^x'2+y'2+z'2נעבור לקורדינטות פולריות:

x=ρcosφ,y=ρsinφ,dxdy=ρdρdφE=zz^η2ϵ0[ρ'2+z2]|ρ=0ρ==η2ϵ0sign(z)z^אכן קיבלנו אותה תוצאה בשתי השיטות!

פוטנציאל חשמלי סקלרי

באופן כללי, באלקטרוסטטיקה נעדיף לעבוד עם סקלים, מאשר וקטורים.

מתוך חוק פאראדיי:

×E=μ0Ht=static0Edl=μ0tH^n^dS=0ולכן השדה החשמלי הוא שדה משמר:

E=ϕכאשר ϕ הוא הפוטנציאל החשמלי.

r1r2Edl=r1r2ϕdl=[ϕ(r2)ϕ(r1)]אינטגרציה אינה תלויה בצורת המסלול, אלא רק בערכי הפוטנציאל בנק' הקצה.

פוטנציאל חשמלי סקלרי - מטען נקודתי

נקודה חשובה נוספת - הפוטנציאל מוגדר ע"י קבוע:

E1=ϕE2=(ϕ+C)=ϕ=E1מכאן - יש חשיבות פיזיקאלית רק להפרשי הפוטנציאל בין נקודות, ולא לערך עצמו.

יש לנו חופש בבחירת ערך הייחוס.

נגדיר לפי כך את נקודת הייחוס של הפוטנציאל באינסוף:

ϕ(r)=r1rEdlלדוגמא:

אם ניקח שדה של מטען נקודתי בראשית:

E=Q4πϵ01r2r^ϕ(rs)=rsQ4πϵ01r2r^=14πϵ0Qrs

סופרפוזיציה

ניתן לבצע סופרפוזיציה גם לפוטנציאל החשמלי:

ϕ=dq4πϵ0|rr|=ρ(r)dV4πϵ0|rr|+ϕpoint potentialגם כאן, בבעיות שהן space inveriant, נקבל שהסופרפוזיציה מקבלת צורה של אינטגרל קונבולוציה:

ϕ=ρ14πϵ0|r|אם המטען הוא מטען נקודתי:

ρ=Qδ(rr)

דוגמא חשובה - דיפול חשמלי קטן (איור 3)

איור 3
איור 4
  1. חשבו את הפוטנציאל
  2. מה התוצאה בגבול d0, אבל q|d| קבוע ידוע.

ϕ=q4πϵ01|r+|q4πϵ01|r|נגדיר:

The place of the positive charge: r'+r+d/2The place of the negative charge: r'rd/2לכן:

r+=rr'+=r(r+d/2)r=rr'=r(rd/2)|r+|=[r(r+d/2)][r(r+d/2)]=[(rr)d/2][(rr)d/2]=|rr|22(rr)d/2+|d2|2=......=|d|<<|rr||rr|(1rr|rr|2d+1/4|d|2|rr|2second order in: |d||rr|)לבסוף:

|r+||rr|1rr|rr|2dכאשר השתמשנו בקירוב טיילור:

(1+x)α1+αxבאופן דומה:

|r||rr|1+rr|rr|2dנציב לביטוי של הפוטנציאל החשמלי:

ϕ=q4πϵ0[1|rr|1rr|rr|21d1|rr|1+rr|rr|2d]=......=q4πϵ0|rr|[1+1/2rr|rr|2d(11/2rr|rr|2d)]=qd(rr)4πϵ0|rr|3נהוג להגדיר pqd מומנט הדיפול, ומתקבל:

ϕ=p(r+r)4πϵ0|rr|3כאשר עבור דיפול בראשית מתקבל:

איור 5

ϕ=pr^4πϵ0r2באיור (5) ניתן לראות בצבע אדום את המטענים החיוביים, ובכחול את השליליים.

נשים לב שהפוטנציאל בראשית הוא אפס, וזאת משום שמומנט הדיפול מאונך ל r, כך שהמכפלה הסקלארית ביניהם מתאפסת.

השדה היוצא:

E=p4πϵ0r3[2cosθr^+sinθθ^]

דוגמא 2 - דיסקה טעונה בצפיפות אחידה (איור 6)

איור 6

חשבו את הפוטנציאל החשמלי על ציר z, של דסקה דקה טעונה בצפיפות אחידה η. רדיוס הדסקה - R.

r=xx^+yy^=rcosφx^+rsinφy^,r=zz^,dq=ηdS=ηrdrdφϕ=14πϵ0ηdS|rr|=14πϵ0ηrdrdϕr'2cos2φ+r'2sin2φ+z2=14πϵ0ηrdrdϕr'2+z'2=2π02πdφηr4πϵ0r'2+z'2=η2ϵ0(R2+z2|z|)

ניתן לראות תרשים של הפונקציה באיור (7).

איור 7
  • מקרה 1 - |z|R (איור 8)
איור 8

עבור מקרה זה נרשום:

ϕ=η2ϵ0(R2+z2|z|)=η2ϵ0|z|(1+R2z21)η2ϵ0|z|(1+1/2R2|z|21)=ηR2ϵ01|z|=η(πR2)Qdisk4πϵ01|z|=Qdisk4πϵ01|z|רחוק מאוד מהדיסקה, היא נראית כמטען נקודתי, ולכן גם הפוטנציאל נראה כך.

  • מקרה 2 - |z|R (איור 9)
איור 9

η=η2ϵ0[R2+z2|z|]ηR2ϵ0[1+(zR)2|z|R]ηR2ϵ0[1+1/2z2R2|z|R]ηR2ϵ0Constantη|z|2ϵ0ϕ={ηz2ϵ0,z>0ηz2ϵ0,z<0Ez=ϕz={η2ϵ0,z>0η2ϵ0,z<0

פוטנציאל חשמלי - המשוואה הדיפרנציאלית

×E=0E=ϕ(ϵ0E)=ρ(ϵ0(ϕ))=ρונקבל את משוואת פואסון:

2ϕ=ρϵ0

אופרטור הלפלאסיאן

קרטזיות:

2ϕ=2ϕx2+2ϕy2+2ϕz2צילינדריות:

2ϕ=1ρρ(ρϕρ)+1ρ22ϕθ2+2ϕz2כדוריות:

2ϕ=1r2r(r2ϕr)+1r2sinθθ(sinθϕθ)+1r2sin2θ2ϕφ2

פתרון פרטי ופתרון הומוגני (איור 10)

איור 10

בהעדר פילוג מטען ρ, הפוטנציאל יקיים:

Laplace's equation: 2ϕ=0D - התחום שבו אנו פותרים את הפוטנציאל, מכיל את פילוג המטען ρ.

את הפיתרון נחלק ל-2 חלקים:

ϕ=ϕphomogenous solution+ϕhprivate solution

  • פיתרון פרטי - נובע מפילוג המטען ρ, אבל לא חייב לקיים לקיים תנאי שפה.

2(ϕp+ϕh)=ρϵ0=2ϕpρϵ0+2ϕhהפתרון ההומוגני "עוזר" לפתרון הפרטי לקיים את תנאי השפה: ϕ(D)=ϕB=ϕp(D)+ϕh(D)=ϕBכשמגיעים לפתור את הפיתרון ההומוגני, כבר יודעים פתרון פרטי (סופרפוזיציה, ניחוש, ואולי נתון). מתוך ת.ש. לפוטנציאל הכולל, נקבל תנאי שפה ל- ϕh (פתרון הומוגני):

ϕh(D)=ϕBϕp(D)

תנאי שפה של הפוטנציאל

1. צפיפות מטען משטחית

n^(ϵ0E2ϵ0E1)=ηn^(ϵ0(ϕ2)ϵ0(ϕ1))=ηϵ0ϕ2n(ϵ0ϕ1n)=η

2. רציפות הפוטנציאל

ϕ2|boundry=ϕ1|boundryϕ=very short pathEdlELולכן בבעיות בהן השדה לא סינגולרי, אין בעיה והפוטנציאל חייב להיות רציף

3. גבול בין חומר מוליך לואקום

נשתמש בשימור מטען על השפה:

n^(J2the second area is vacuum =0J1)+SK=0=ηt=0n^J1=0n^(σE1)=0n^σ(ϕ2)=0ϕ1n=0

תוספת לדיון - שפה של PEC (איור 11)

איור 11

n^×(EoutEin=0)=0n^×Eout=0ולכן השדה החשמלי המשיק לפני המוליך האידאלי מתאפס, ולכן השדה החשמלי בעל רכיב ניצב לפני המוליך בלבד.

2ϕ=EdlE and dl are prependicular to each other=0השפה של מוליך אידאלי ← משטח שווה פוטנציאל ϕ.

שיטת השיקופים

איור 12

נסתכל על בעיה שבה צריך לחשב את ϕ בכל המרחב, עבור איור (12).

זוהי בעיה קשה מאוד לפיתרון.

מטען נקודתי בסמוך למישור PEC אינסופי

איור 13

במקרים פשוטים יותר, כמו באיור (13) נחלק ל- 2 תחומים: x<0,x>0.

עבור x<0 הפוטנציאל ϕ=0 מקיים את כל תנאי הבעיה.

את הפיתרון ב x>0 נחלק לפיתרון פרטי והומגני.

הפיתרון הפרטי יהיה:

ϕp=q4πϵ01|rdx^|דרוש: פיתרון הומוגני.

ϕplane=0ϕp|plane+ϕh|plane=0ϕh|plane=0=ϕp|planeϕh|plane=looks like negative particleq4πϵ01yy^+zz^dx^=q4πϵ01y2+z2+d2מאחר ו"ניחשנו" פתרון (סופרפוזיציה של מטען חיובי ושלילי ש"הוספנו") שמקיים את אותה משוואת פואסון, עם אותם תנאי השפה, זהו הפיתרון לבעיה המקורית!

ϕ={0x<014πϵ0[qyy^+zz^+xx^dx^qyy^+zz^+xx^+dx^]x>0ניתן לכתוב את הפוטנציאל המתקבל כך:

ϕ={0x<0q4πϵ0[1(xd)2+y2+z2distance from q in (d,0,0)1(x+d)2+y2+z2distance from -q in (d,0,0)]x>0

ניתן לראות תרשים של הפוטנציאל במקרה הנ"ל באיור (14)

איור 14

פילוג המטען ה"אמיתי" בבעיה

{n^×(E2E1)=0n^(ϵ0E2ϵ0E1)=ηE|edge=Eq+Eqבאמצעות תנאי השפה אפשר לרשום את פילוג המטען האמיתי η(x,y).

שיקוף של דיפול

איור 15

כשנשקף דיפול, נהפוך את מטענו, נשקף אותו במראה, ונזיז את קודינטה X שלו ל X-, כמתואר באיור (15).

מטען נקודתי בסמוך לכדור PEC (איור 16)

איור 16
  • נחפש Q,D כך שעל שפת הכדור מתקיים תנאי השפה ϕ=0.
  • מטען הדמות Q משמש אותנו לחישוב השדה מחוץ לכדור.

מאחר ומשוואת פואסון מתקיימת עם:

2ϕ=ρϵ0אותו ρ (לא שינינו את המטען באזור שבו פותרים), ולכן נותר רק לקיים תנאי שפה.

ϕ|ball edge=q4πϵ0rq+Q3πϵ0rQ=0QRQ=qrq(*)אנו מחפשים Q,D כך שנוכל לקיים ת.ש. על כדור.

נגדיר את הגדלים הבאים (איור 17):

איור 17

ρy2+z2,rq(xd)2+ρ2,rQ(xD)2+ρ2על שפת הכדור מתקיים

ρ2+x2=R2נציב ביחס (*) ונקבל:

Q=qRd,D=R2d=RRdולכן ברגע שיודעים את מטען השיקוף Q, הפוטנציאל בחוץ בכל מקום הוא סופרפוזיציה של q ו- Q.

ניתן לראות תרשים של הפוטנציאל באיור (18)

איור 18

מה קורה כאשר הפוטנציאל על הכדור הוא לא אפס (למשל V0) (איור 19)?

איור 19

נמצא את Q,D כרגיל מפיתרון הבעיה המוארקת, ואז נוסיף מטען חדש 'Q במרכז המעגל שידאג לכך שהפוטנציאל על שפת הכדור יהיהV0.

איך נמצא את 'Q?

Qrπϵ0=V0Q=4πϵ0RV0

המקרה ההפוך - המטען בתוך הכדור (איור 20)

איור 20

לפיכך מטען הדמות יהיה מחוץ לכדור:

{Qin=qoutRdDin=R2doutכל צמד מטענים שיקיים את היחסים לעיל, יקיים ש ϕ על שפת הכדור הוא אפס.