פרק 6 - משוואת לפלאס: Difference between revisions

From EM Fields - TAU
Jump to navigation Jump to search
RonelM (talk | contribs)
Created page with "<div lang="he" dir="rtl" class="mw-content-rtl"> בהרצאות הקודמות ראינו את החשיבות של פתרון הבעיה הסטטית כבסיס לכל בעית EQS. == הגדרת הבעיה == את הפיתרון הפרטי למשוואת פואסון אנחנו כבר יודעים לחשב. ולכן, כעת נשים דגש על פיתרון של משוואת לפלאס: <math display="block">\nabla ^2 \phi=0</math>כלומר, ניתן לפתור בת..."
 
RonelM (talk | contribs)
No edit summary
Line 3: Line 3:


== הגדרת הבעיה ==
== הגדרת הבעיה ==
[[File:Pic601.png|200px|thumb|left|איור 1]]
את הפיתרון הפרטי למשוואת פואסון אנחנו כבר יודעים לחשב.
את הפיתרון הפרטי למשוואת פואסון אנחנו כבר יודעים לחשב.


ולכן, כעת נשים דגש על פיתרון של משוואת לפלאס:
ולכן, כעת נשים דגש על פיתקון של משוואת לפלאס (איור 1):


<math display="block">\nabla ^2 \phi=0</math>כלומר, ניתן לפתור בתחום שבו אין מטען ρ, או שנפתור פתרון פרטי והומוגני בנפרד.
<math display="block">\nabla ^2 \phi=0</math>כלומר, ניתן לפתור בתחום שבו אין מטען ρ, או שנפתור פתרון פרטי והומוגני בנפרד.
Line 85: Line 86:
\iint \frac{\rho(r)\rho(r')}{|r-r'|} dV dV'</math>
\iint \frac{\rho(r)\rho(r')}{|r-r'|} dV dV'</math>


=== משפט הערך הממוצע ===
=== משפט הערך הממוצע (איור 2) ===
[[File:Pic602.png|200px|thumb|left|איור 2]]
<math display="block">\phi(r) =\frac{1}{4\pi a^2}
<math display="block">\phi(r) =\frac{1}{4\pi a^2}
\iint_{\text{sphere}} \phi(r') dS'</math>נוכיח:
\iint_{\text{sphere}} \phi(r') dS'</math>נוכיח:
Line 125: Line 127:


== פתרון בהפרדת משתנים ==
== פתרון בהפרדת משתנים ==
[[File:Pic603.png|500px|thumb|left|איור 3 - פתרון בהפרדת משתנים בקורדינטות שונות]]
טכניקת פתרון כאשר פותרים לפלס בתחום ספרבילי - תחום שאת כל השפות שלו ניתן לתאר כמשטחים שווי קורדינטה.
טכניקת פתרון כאשר פותרים לפלס בתחום ספרבילי - תחום שאת כל השפות שלו ניתן לתאר כמשטחים שווי קורדינטה.


Line 174: Line 177:
\underbrace{\sum_i \tilde k_i}_{\text{Exponential}}</math>
\underbrace{\sum_i \tilde k_i}_{\text{Exponential}}</math>


==== קורדינטות קרטזיות - דוגמא 1 ====
==== קורדינטות קרטזיות - דוגמא 1 (איור 4) ====
[[File:Pic604.png|200px|thumb|left|איור 4]]


* הפוטנציאל בין לוחות הקבל מקיים <math>\nabla^2\phi = 0</math>
* הפוטנציאל בין לוחות הקבל מקיים <math>\nabla^2\phi = 0</math>
Line 186: Line 190:
<math display="block">\phi(z=0)=F=0,\phi(z=d)=Ed= V </math><math display="block">\Rightarrow \phi=\frac{V}{d}\cdot z \Rightarrow\vec E = -\nabla \phi =-\frac{V}{d} \hat z</math>
<math display="block">\phi(z=0)=F=0,\phi(z=d)=Ed= V </math><math display="block">\Rightarrow \phi=\frac{V}{d}\cdot z \Rightarrow\vec E = -\nabla \phi =-\frac{V}{d} \hat z</math>


==== קורדינטות קרטזיות - דוגמא 2 ====
==== קורדינטות קרטזיות - דוגמא 2 (איור 5) ====
[[File:Pic605.png|200px|thumb|left|איור 5]]


* מה הפוטנציאל בתוך התחום
* מה הפוטנציאל בתוך התחום
Line 241: Line 246:
<math display="block">\tilde B_m \int_{-d}^d \sin^2(mx) \cdot \frac{\pi}{d} dx =
<math display="block">\tilde B_m \int_{-d}^d \sin^2(mx) \cdot \frac{\pi}{d} dx =
2\int^d_0 V_0 \sin(\frac{\pi}{d} mx) dx</math>נקבל:
2\int^d_0 V_0 \sin(\frac{\pi}{d} mx) dx</math>נקבל:
 
[[File:Pic606.png|200px|thumb|left|איור 6]]
<math display="block">\tilde B_m \cdot d =
<math display="block">\tilde B_m \cdot d =
2\int_0^d V_0 \sin(mx \cdot \frac{\pi}{d})  dx</math><math display="block">\Rightarrow \tilde B_m =  
2\int_0^d V_0 \sin(mx \cdot \frac{\pi}{d})  dx</math><math display="block">\Rightarrow \tilde B_m =  
Line 255: Line 260:
\sin(\frac{(2n-1)\pi x}{d} )\cdot \cosh(\frac{(2n-1)\pi y}{d}) \hat y
\sin(\frac{(2n-1)\pi x}{d} )\cdot \cosh(\frac{(2n-1)\pi y}{d}) \hat y
]</math>
]</math>
[[File:Pic607.png|200px|thumb|left|איור 7 - תרשים שדה]]


'''מה הקיבול?'''
'''מה הקיבול?'''
[[File:Pic608.png|200px|thumb|left|איור 8]]


כדי לחשב את הקיבול, נחשב את סף המטען על האלקטרודה <math>V(x)</math>.
כדי לחשב את הקיבול, נחשב את סף המטען על האלקטרודה <math>V(x)</math>.
Line 269: Line 277:
\sum_n \frac{32 V_0 \epsilon_0}{2n-1} \coth(\frac{(2n-1)\pi a}{d})</math>אך זה מתבדר בגלל אי הרציפות של הפוטנציאל.
\sum_n \frac{32 V_0 \epsilon_0}{2n-1} \coth(\frac{(2n-1)\pi a}{d})</math>אך זה מתבדר בגלל אי הרציפות של הפוטנציאל.


בבעיה אמיתית ניתן להניח שהשינוי של הפוטנציאל ב - δ (איור XXX) הוא לינארי.
בבעיה אמיתית ניתן להניח שהשינוי של הפוטנציאל ב - δ (איור 8) הוא לינארי.
 
[[File:Pic609.png|200px|thumb|left|איור 9 - גרף מקורב לקיבול]]






</div>
</div>

Revision as of 19:21, 14 February 2022

בהרצאות הקודמות ראינו את החשיבות של פתרון הבעיה הסטטית כבסיס לכל בעית EQS.

הגדרת הבעיה

איור 1

את הפיתרון הפרטי למשוואת פואסון אנחנו כבר יודעים לחשב.

ולכן, כעת נשים דגש על פיתקון של משוואת לפלאס (איור 1):

∇2ϕ=0כלומר, ניתן לפתור בתחום שבו אין מטען ρ, או שנפתור פתרון פרטי והומוגני בנפרד.

משוואת לפלאס - תכונות הפתרון

עקרון המינמום / מקסימום: לפתרונות משוואת לפלאס אין נקודות קיצון מקומיות בתוך התחום.

אינטואיטיבית: אם קיים למשל מינימום, אז השדה בכל מקום מכוון אל המינימום.

במקרה כזה, חוק גאוס הוא:

∬E→⋅n^dS=Qinולכן יש מטען בנקודה, אבל ϕ מקיים את משוואת לפלאס, כלומר הפוטנציאל הוא ללא מטענים בתחום! ולכן, לא יתכן שיש קיצון מקומי! (הטיעון תקף גם לנקודת מקסימום).

הערה: אם בכל זאת נרצה נימוק יותר ריגורוזי:

בנק' קיצון מקומית ∇ϕ=0. כדי שזה אכן יהיה קיצון, נרשום את מטריצת ההסיאן:

H¯¯=(ϕxxϕxyϕxzϕyxϕyyϕyzϕzxϕzyϕzz)ולהאסיאן זה צריכים להיות ערכים עצמיים שהם כולם חיוביים (נקודת מינימום) או כולם שליליים (נקודת מקסימום):

∑iλi=tr(H¯¯)=∂2ϕ∂x+∂2ϕ∂y+∂2ϕ∂z=⏟Laplace0ולכן לא יכולות להיות נקודות קיצון.

מכאן נובע ש ϕ מקבלת את ערכי הקיצון על השפה. ולכן אם ϕ קבועה על השפה, אז היא חייבת להיות קבועה בכל התחום ומכך נבין כי השדה בתוך התחום יהיה אפס.

משוואת פואסון - תכונות הפתרון

יחידות הפתרון

נניח בשלילה שיש 2 פתרונות לבעיה ϕ1, ϕ2. נגדיר:

ϕ3≡ϕ2−ϕ1ולכן:

∇2ϕ3=∇2ϕ2−∇2ϕ1=−ρϵ0−(−ρϵ0)=0מה לגבי תנאי שפה?

{ϕ3(rB,1)=ϕ2(rB,2)−ϕ1(rB,1)=ϕB−ϕB=0∂ϕ3∂n|rB,2=...=0המטרה: להראות ש E→3=−∇ϕ3=0, ומכאן ינבע ש E→1=E→2.

אם נצליח להראות שהאנרגיה שווה ל:

uE=∭Dϵ0/2|E→3|2dVהאגורה ב E→3 מתאפסת ← E→3 הוא אפס זהותית בכל התחום.

נרצה לקש את הביטוי ל uE ל ϕ3 או E→3 על השפה, כי אלו הנתונים שלנו.

נשתמש בזהות הוקטורית:∇⋅(ψF→)=ψ(∇⋅F→)+∇ψF→ונקבל:

∇⋅(ϕ3E→3)=ϕ3(∇⋅E→3)⏟=ρ3ϵ0=0+∇→ϕ3⏟−E→3⋅E→3⏟−|E→3|2∭Dϵ0/2|E→3|2=∭Dϵ0/2(−∇⋅(ϕ3⋅E→3))dV=−ϵ0/2∬S=∂Dϕ3E→3⋅n^dSבנקודה rB,1 מתקיים ϕ3=0

בנקודה rB,2 מתקיים E→3⋅n^=0

ולכן האינטגרטור מתאפס בכל מקום על השפה:

⇒∫ϵ0/2|E3|2dV=0⇒E→3|in all D=0בעזרת זהות זו ניתן גם לקשור את האנרגיה האגורה לפוטנציאל ולפילוג המטען אם הוא ידוע.

נניח D אינסופי, ואנו יודעים את פילוג המטען בכל מקום, והוא מוגבל לאזור סופי במרחב:

∭All spaceϵ0/2|E|2=ϵ0/2∭ϕ(∇⋅E→)⏟ρϵ0−∭∇⋅(ϕ3E→3)ממשפט הדיברגנץ נקבל:

∭ϵ0/2|E|2dV=ϵ0/2∭ϕρϵ0−∭∂rϕ3E→3dr⏟→0 as V→∞ולכן:

∭ϵ0/2|E|2dV=1/2∭ρdV∭14πϵ0⋅ρ|r−r′|dV′uE=1/214πϵ0∬ρ(r)ρ(r′)|r−r′|dVdV′

משפט הערך הממוצע (איור 2)

איור 2

ϕ(r)=14πa2∬sphereϕ(r′)dS′נוכיח:

ϕ(r′)=ϕ(r)⏟ϕ in the center+∫−E→(r″)dr'′r^⏟ϕboundry 14πa2∬sphereϕ(r′)dS′=14πa2∬(ϕ(r)+∫−E→⋅dr″r^)dS′=14πa2[ϕ(r)rπa2−∫dr″∬SphereE→(e)⋅r^dS″⏟=0 propotional to the flux of the field]=ϕ(r)

ייצוג נומרי מקורב למשוואת לפלאס

ϕxx+ϕyy+ϕzz=0{ϕ(x+△x,y,z)=ϕ(x,y,z)+△x⋅∂ϕ∂x+△x21/2(∂ϕ∂x)2+...ϕ(x−△x,y,z)=ϕ(x,y,z)−△x⋅∂ϕ∂x+△x21/2(∂ϕ∂x)2+...ϕ(x,y+△y,z)=ϕ(x,y,z)+△y⋅∂ϕ∂y+△y21/2(∂ϕ∂y)2+...y−△y...z+△z...z−△z...נניח ש: △x=△y=△z≡△

בנוסף נניח ש △ הוא ממש קטן, כך שקירוב סדר שני הוא מספיק.

נסכם:

ϕ(x+△)+ϕ(x−△)+ϕ(y+△)+ϕ(y−△)+ϕ(z+△)+ϕ(z−△)=6ϕ(x,y,z)+△2(∂2ϕ∂x2+∂2ϕ∂y2+∂2ϕ∂z2)⏟=0נחלק ב - 6 ונקבל:

ϕ(x,y,z)=1/6[ϕ(x+△)+ϕ(x−△)+ϕ(y+△)+ϕ(y−△)+ϕ(z+△)+ϕ(z−△)]כלומר, ϕ בנקודה x,y,z שווה לממוצע של הערכים בנקודת הסריג שמקיפות את הנקודה.

פתרון בהפרדת משתנים

איור 3 - פתרון בהפרדת משתנים בקורדינטות שונות

טכניקת פתרון כאשר פותרים לפלס בתחום ספרבילי - תחום שאת כל השפות שלו ניתן לתאר כמשטחים שווי קורדינטה.

קורדינטות קרטזיות

משוואת לפלאס בקורדינטות אלו:ϕxx+ϕyy+ϕzz=0פתרון בהפרדת משתנים:

Φ=X(x)Y(y)Z(z)נציב בלפלאס: XX″YZ+XY″Z+XYZ″=0נחלק ב XYZ, ונקבל:

X″X⏟=−kx2 depends only on x+Y″Y⏟=−ky2 depends only on y+Z″Z⏟=−kz2 depends only on z=0⇒kx2+ky2+kz2=0מכאן, כל אחד משלושת המחברים חייב להיות פונקציה קבועה שאינה תלויה בקורדינטות.

הבעיה "מופרדת" ל-3 משוואות דיפרנציאליות רגילות:

(1)X″X=−kx2, (2)Y″Y=−ky2 (3)Z″Z=−kz2

  • הפיתרון הטריוויאלי:

kx=ky=kz=0⇒X″=0,Y″=0,Z″=0⇒ϕ=(Ax+B)(Cy+D)(Ez+F)

  • במקרה הכללי:

X″X=−kx2⇒X″+kx2X=0נחלק לשני מקרים:

kx2>0 kx2<0
X=Asin⁡(kxx)+Bcos⁡(kxx) X=A⋅ek~xx+B⋅e−k~xx

כאשר kx≡ik~x.

באופן כללי, תמיד ניתן לרשום:

ϕ=(Acos⁡(kxx)+Bsin⁡(kxx))⋅(Ccos⁡(kyy)+Dsin⁡(kyy))⋅(Ecos⁡(kzz)+Fsin⁡(kzz))מכיוון ש kx2+ky2+kz2=0 , חלקם צריכים להיות מדומים.

אופציה נוספת: לכתוב חלק מהפתקונות כפונקציות טריגונומטריות וחלק כאקספוננציאליות, כך ש:

∑iki⏟Trigonometric=∑ik~i⏟Exponential

קורדינטות קרטזיות - דוגמא 1 (איור 4)

איור 4
  • הפוטנציאל בין לוחות הקבל מקיים ∇2ϕ=0
  • התחום ספירבילי
  • תנאי שפה: ϕ(z=0)=0,ϕ(z=d)=V

מאחר וערך הפוטנציאל קבוע על משטחים שווי z:

ϕ=(Ez+F)⋅(Ax+B)⋅(Cy+D)נציב תנאי שפה:

ϕ(z=0)=F=0,ϕ(z=d)=Ed=V⇒ϕ=Vd⋅z⇒E→=−∇ϕ=−Vdz^

קורדינטות קרטזיות - דוגמא 2 (איור 5)

איור 5
  • מה הפוטנציאל בתוך התחום
  • המבנה אינסופי בכיוון z ← kz=0.

הפוטנציאל פותר את משוואת לפלאס בתחום:

{No charge: ∇⋅E→=ρϵ0=0Static problem: ∇×E→=μ0∂H∂t=0⇒E→=−∇ϕתנאי שפה:

{ϕ(x=0)=ϕ(x=d)=0ϕ(y=0)=0ϕ(y=a)=V(x)kx2+ky2=0⇒|kx|=|ky|≡kולכן נכתוב את הפיתרון כך:

ϕ=(Asin⁡(kx)+Bcos⁡(kx))⋅(Csinh⁡(ky)+Dcosh⁡(ky))נציב בתנאי שפה:

{ϕ(x=0)=B⋅f(y)=0⇒B=0ϕ(x=d)=Asin⁡(kd)⋅f(y)=0⇒sin⁡(kd)=0⇒k=πnd,n∈ℕϕ(y=0)=g(x)⋅D=0⇒D=0עד כה, את הפיתרון ניתן לייצג באופן הבא:

ϕ=∑nA~nsin⁡(πndx)sinh⁡(πnad)⏟Constant=V(x)ניתן לכתוב לפיכך:

ϕ=∑nB~nsin⁡(πndx),B~n≡A~nsinh⁡(πnad)הערות:

  1. הטור הוא מייצג של פיתוח של פונקציות מחזוריות. נשאלת השאלה - אז איזו פונקציה אנחנו מפתחים לטור?
  2. מה המחזור של הפונקציה שמיוצגת על ידי הטור הנתון?

המחזור הכי גדול הוא של האיבר הראשון sin⁡(πxd), שהמחזור שלו הוא 2d. נסיק כי המחזור של הפונקציה הוא 2d.

לפונקציה המחזורית המלאה נקרא V~(x).

בתחום 0<x<d מתקיים: V~(x)=V(x).

עכשיו רק נותר למצוא את המקדמים בפיתוח של V~(x) לטור הסינוסים:

V~(x)=∑nBnsin⁡(πndx) (*)נשתמש בפונקציה V(x)=V0:

נכפול את הביטוי (*) ב ∫−ddsin⁡(πdmx)dx:

∫−dd∑nB~nsin⁡(πdnx)sin⁡(πdmx)dx=∫−ddsin⁡(πdmx)⋅V~(x)dxמאורתוגונליות:

B~m∫−ddsin2(mx)⋅πddx=2∫0dV0sin⁡(πdmx)dxנקבל:

איור 6

B~m⋅d=2∫0dV0sin⁡(mx⋅πd)dx⇒B~m=4V0dπm⋅{0,if m is even1,if m is odd⇒ϕ=∑n8V0(2n−1)π⋅1sinh⁡(πad⋅(2n−1))⋅sin⁡((2n−1)⋅πxd)⋅sinh⁡((2n−1)πdy)⇒E→=−∇ϕ=∑n−8V0dsinh⁡((2n−1)πad)[cos⁡((2n−1)πxd)⋅sinh⁡((2n−1)πyd)x^+sin⁡((2n−1)πxd)⋅cosh⁡((2n−1)πyd)y^]

איור 7 - תרשים שדה

מה הקיבול?

איור 8

כדי לחשב את הקיבול, נחשב את סף המטען על האלקטרודה V(x).

η=y^⋅(ϵ0E→up−ϵ0E→down)=−2y^⋅ϵ0⋅E→down|middle board=−2ϵ0(−∂ϕ∂y)|y=a=∑n−8V0ϵ0d⋅(−2)⋅coth⁡((2n−1)πad)⋅sin⁡((2n−1)πxd)נחשב את סך המטען:

Q=∫0dηdx=∑n32V0ϵ02n−1coth⁡((2n−1)πad)אך זה מתבדר בגלל אי הרציפות של הפוטנציאל.

בבעיה אמיתית ניתן להניח שהשינוי של הפוטנציאל ב - δ (איור 8) הוא לינארי.

איור 9 - גרף מקורב לקיבול